אירית קלכמן, החלום שלה – החלום שלי, טכניקה מעורבת, 170 ס"מ | 260 ס"מ
היוצרת הציירת | אירית קלכמן | אינה אתנו עוד
בצער רב ובלתי נתפס אירית מצטרפת לבן זוגה עמירם קלכמן ז"ל, טיס חיל האוויר, אשר קיפח חייו בתאונת אימונים,
מסוקו נפל לים ומקום קבורתו לא נודע.
את אירית פגשתי לראשונה כשאצרתי את התערוכה 'יש לי "חלום – דרך המלך אל הלא נודע." פרוייד, בשנת 2000,
במרכז לאמנות ומדע חולון ובתמיכת עיריית חולון.
החיבור היה הדדי ומיידי.
החיים הפגישו אותנו אישית ומקצועית לא פעם. השיח היה רווי הומור. רעיונות נולדו כרימון. הפלגנו בדמיון ללא מעצורים.
עודי שומעת את צחוקה המתגלגל.
השכול שפקד את אירית וההתמודדות הקיומית הבלתי פוסקת ליוו, אך לא לקחו אף לרגע מאירית את חדוות החיים והיצירה,
הצחוק האופטימיות וההומור,
הניכרים בכל ציוריה ויצירותיה המעורבות בקוקטייל החיים.
התערוכה 'יש לי חלום' חיברה בין 22 אנשי רוח, חברה משפיעים מתחומים שונים בחברה הישראלית לבין 22 יוצרים ישראלים.
האמנים יצרו להשראת חלומם של האישים.
את אירית חיברתי לשופטת גברת עדנה בקשטיין – נשיאת בתי המשפט השלום מחוז תל אביב, בשנה זו.
בקטלוג התערוכה הצגנו את אירית לבקשתה,
אירית קלכמן, ציירת ישראלית, ילידת ישראל, נובמבר 1950, חיה ויוצרת בגליל.
אמא של רן וענת, אלמנתו של עמירם קלכמן שהיה טייס בחיל האוויר.
וכל אלה הם שעשוני,
טובה יותר, ומאמינה קצת פחות.
ינואר 2000, גרנות הגליל
חלומה של גב' עדנה בקשטיין
החלום שלי הוא לחלום
לחלום על אנשים
לחלום על המדינה שבה אנו חיים
לחלום על אינטראקציה בין אדם לאדם.
בין אדם למדינתו, בין אדם וטבע.
בין אדם לאדם – השקר והצביעות צבועים שחור, חלום בלהות, לדידי. ואני מתעוררת בזעקה.
השחור מעמיק כאשר אלה מתגבשים לשחיתות.
החלש החולה והנזקק – בחלומי רואה אני יד אדם מושטת מרוממת ומחזקת
החזק והעשיר – בחלומי משפיל מבט אל החלש, מביט בו בגובה העיניים ומשפיל גוו מהתנשאות.
בין אדם למדינה – אלת הצדק ומאזני הצדק מתגלים בחלום.
אלת האהבה מביסה את אל המלחמה.
המחוקקים יושבים ומול עיינהם כבוד האדם, חירותו וזכויותיו.
אפליה צבועה אדום בצבעי אזהרה ובני האדם משורטטים שונים זה מזה בעוד הזכויות
צבועות בצע אחד – שוויון.
בין אדם וטבע – הצמחייה הירוקה, הפרחים, הציפורים, הפרפרים והולכי על ארבע:
המים הצלולים בנחלים, באגמים, ובים; האוויר הצח. כל אלה חובקים זה את זה לבל יישמטו
לבל ייכחדו ולבל יזוהמו. וכל אלה יחדיו עוטפים אדם נינוח הנושם אל קרבו את הסובב.
רואה אני אישה היולדת אל תוך העולם שאני חולמת תינוק, והתינוק היה לילד והילד לאדם,
והעיניים שוחקות – אושר!
ובחלומי, החלום אינו חלום, החלום היה למציאות.
גב' עדנה בקנשטיין
© כל הזכויות שמורות לעיריית חולון, יוזמי, יוצרי ואוצרת ומפיקת התערוכה, כנרת אביבי.
תודות לראש עיריית חולון מר מוטי ששון ומנכ"ל עיריית חולון גברת חנה הרצמן, 2000,
אשר תמכו והיו חלק מהפקת התערוכה, לאישים, ליוצרים, ליוזמי, תומכי התערוכה וכל שעשו במלאכה.
אתגעגע
כנרת אביבי בלוך
